וַיְדַבֵּ֣ר שָׁא֗וּל אֶל־יוֹנָתָ֤ן בְּנוֹ֙ וְאֶל־כָּל־עֲבָדָ֔יו לְהָמִ֖ית אֶת־דָּוִ֑ד וִיהֽוֹנָתָן֙ בֶּן־שָׁא֔וּל חָפֵ֥ץ בְּדָוִ֖ד מְאֹֽד׃
און שָאול האָט גערעדט צו יונָתן זײַן זון און צו אַלע קנעכט, צו טײטן דָוִדן; אָבער יהוֹנָתָן דער זון פֿון שָאולן האָט זײער געגאַרט דָוִדן.
מאירי
למנצח וגו׳. כוונת המזמור כנגד אבנר ושאר השופטים אשר לשאול שהיו מחזיקים את דוד כמורד במלכות ושבדין הוא רודף אחריו להורגו כמו שכתוב וידבר שאול אל יהונתן בנו ואל כל עבדיו להמית את דוד (ש״א יט א) כלומ׳ והסכימו כלם בכך אלא שיהונתן גלה לו כמו שכתו׳ שם ויגד יהונתן לדוד וכו׳ וכן אמר שאול שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא (שם כ לא) ודאי לא אמ׳ כן רק בעצת שופטיו וחכמיו.